כשמיכל ויוני נפגשו בצופים הם הרגישו מיד את הקליק…
משהו כייפי חיובי ורצון להיות ביחד.
כל מילה שיוני אמר גרמה למיכל להתרגש.
יוני היה מתבונן במיכל בעיניים עורגות,
מבסוט מהקלילות שלה, מהחיוך ותלתלי הזהב.
השנים חלפו, צבא, הטיול הגדול, לימודים גבוהים והתפתחות אישית.
השניים התחתנו ולמשפחתם הצטרפו בת בכורה ושני בנים.
הכל זרם על מי מנוחות, בתחושה שהחיבור שלהם יציב הדדי והרמוני.
האהבה ההערכה ההדדית והחברות רק מתחזקות ומשתבחות עם הזמן.
יוני ומיכל מחוברים ומתקשרים ביניהם ללא מילים, עושים הכל יחדיו בשמחה ונחת.
הבית שלהם תמיד פתוח לאורחים משפחה ולחברים של הילדים.
הם חיים בשלווה, מפרגנים ומסייעים זו לזה ולהפך להתקדם.

♣

שוקי וליהי הכירו בקמפוס בלימודי התואר השני.
שוקי היה גרוש טרי, איש הייטק שהשלים את השכלתו.
ליהי מושבניקית שהגיעה לתל אביב, למדה תרפיה באומנות ותנועה,
הקדישה את רוב זמנה לסדנאות מחול ופסטיבלים.
כשנפגשו שוקי נדלק על היופי והקלילות שליהי שידרה.
ליהי אהבה את יכולת הביטוי והידע העשיר ששוקי הפגין בנושאים שלא הכירה.
היא ראתה בו גבר אחראי חרוץ ויציב.
לימים עברו לגור יחד ואהבו לטייל עם חברים בארץ ובעולם.
כעבור כמה שנים מסדו את הזוגיות ונולדו להם תאומים בן ובת.

♣

כשפגשתי אותם בקליניקה הילדים כבר היו בשלהי גיל ההתבגרות.
ליהי נראתה כבויה משהו ושוקי ישב שותק ומכונס בעצמו.
ממש ניתן היה לחוש את המועקה באוויר.
ליהי שיתפה אותי בכך ששוקי מאוד ביקורתי כלפיה,
מעיר לה ליד הילדים, מזלזל בה, ציני ועוקצני גם לילדים.
מעליב את הבת המתבגרת ומאשים אותה שהיא "מרחפת" כמו אמא שלה.
ליהי מרגישה ששוקי הפר את השלווה וההרמוניה שחוו בתחילת הקשר,
וכעת יש המון צעקות מריבות ושתיקות רועמות של ימים שלמים.

מה למדנו משני המקרים?

ראשית שזוגיות היא בראש ובראשונה עם עצמנו לצד בן / בת הזוג.
לכל אחת ואחד מאיתנו יש ניגון אישי, ניצוץ פנימי התנהלות והוויה.
משהו שלא רואים בעיניים אך יודעים בוודאות שהוא נמצא שם.

למה הדבר דומה?

לנסיעה מתל אביב לגליל.
בדרך מקשיבים לגלגל"צ אך בוואדי ערה שומעים לפתע רעשים או תחנה ערבית.
אנחנו לא רואים את גלי הרדיו באוויר… אך מודעים היטב לקיומם.
לזה אני קוראת תדר.

תדרים הם הבסיס לכל קיומינו

כאשר מתקיימת הרמוניה במערכות היחסים אנו מסונכרנים עם הסביבה.
הכל בזרימה, יש רצון הדדי להעניק, להקשיב, להנעים את הזמן, להפתיע ולסייע.
זה קורה בטבעיות, בסינרגיה נטולת פנקסנות.
כאשר ההרמוניה מופרת בשל מצב זמני, משבר, פיטורין, טראומה או מחלה –
המשוואה המדומה יוצאת מאיזון והכל מטלטל.
הדבר משפיע ובא לידי ביטוי בעיקר בזוגיות ובהורות.
לכן ישנו צורך פנימי סמוי ליצור השוואת תדרים.

למה כוונתי?

כאשר אחד מבני הזוג מרגיש חסר ערך, כשפתאום לא הולך
הפערים מעמיקים ונוצרת עייפות רבה, דכדוך וחוסר תשוקה לחיים.
יתכן ותתלווה לכך תחושות קנאה תחרות וחוסר פרגון לבן / בת הזוג.
משהו בקבלה העצמית בדימוי העצמי ובתחושת הערך העצמית נפגם.
הוא מרגיש צורך להעלות את עצמו בחזרה למקום שירגיש בו שווה ואף למעלה מזה.
כשהתסכול גובר והנטייה היא למיקוד בכל מה שמגיע מבחוץ,
יתכן והצד המוחלש ירגיש פגוע ויתעורר בו צורך להיראות "מושלם" כלפי חוץ.
להראות שהכל בסדר…
אך מאחר והתדר שלו נמוך, קורבני, חסר אנרגיות ומצב רוח להתאמץ ולהתעלות –
ירגיש צורך להוריד את השני על ידי הקטנה, הקנטה, זלזול וביקורת,
על מנת להרגיש טוב עם עצמו ולחזק את ערכו בעיני עצמו והאחרים מיידית.
באותם רגעים המחשבה על כמה הצעד הזה עשוי להרעיל את היחסים מטשטשת.

♣

אך ישנה דרך נוספת לצמוח ולגדול יחדיו בחיים בזוגיות ובכלל.
לראות את בן בת הזוג כחלק מהשלם שלנו.
להבין שהוא או היא כאן איתנו ובשבילנו גם כשכיף וגם כשמעונן וסוער.
לקחת את ההצלחה שלהם כהשראה.
להתחבר למקום פנימי בתוכנו ומשם לרצות לגדול ולהתעלות.
לפתח חוסן פנימי, לעורר ולהאיר פנימה, לבטא את הרצון שלנו.
זה יכול ליצור בנו צורך להכיר את עצמנו יותר לעומק.
לפעמים מהווה קטליזטור לטיפול רגשי ושחרור מהעבר.
לעתים מקפצה להרחבת אופקים או למידה של תחום חדש או הסבה מקצועית.
מראה כמו זכוכית מגדלת שמהווה קרקע פוריה לשינוי.
החל מלאמץ תחביב, התפתחות רוחנית, חשיבה חיובית,
שינוי תזונתי והקפדה על כושר ואורח חיים בריא,
או שדרוג ההופעה, מעבר משכיר לעצמאי וכיו"ב.
זוגיות ומערכות יחסים הן קרקע נהדרת להתפתחות שלנו
כל עוד אנו מכבדים את המרחב והפרטיות של מי שלצידנו
ובוחרים לגדול ולצמוח יחדיו.

השוואת תדרים אם כך עשויה להזיק לשני הצדדים וליצור ריחוק.
אך חיבור וסנכרון התדרים כשאנו יוצאים מנקודת הנחה חיובית –
יוצר ניגון נפלא בלב ובחיבור בין הלבבות.

בואו נזכור להעניק מעצמנו לאהובינו ואוהבינו –
בדיוק את מה שאנחנו כל כך מבקשים לקבל.
כך נהיה משוחררים מהשוואה ונחיה בחירות מתחרות.
נשחרר את ההשוואה מול אחרים וגם מול עצמנו.
נחיה את מי שאנחנו ברגע הזה באותנטיות ללא מסכים.
נזכה לכך שהשלם אכן יהיה גדול מסך חלקיו.