אנו בימי חג הסוכות, ואין זמן טוב מזה להתחבר לשמחה.
אם כך מדוע ניתן לנו הציווי (מצוה) של "ושמחת בחגך"?
כיון שלא תמיד פשוט להתחבר לשמחה אמיתית הבאה מהנשמה,
במיוחד כשהנסיבות החיצוניות לא תמיד בהלימה לצרכים או החלומות.

כיום כשהמדיה והרשתות החברתיות הפכו את העולם לכפר גלובאלי,
קשרים זוגיים ומערכות יחסים אחרות כמו שיתופי פעולה וכדומה,
מתחילים דרך היכרות על המסך.

לפעמים אנחנו חושבים, מאמינים, מרגישים וחשים ידיעה ברורה,
לגבי אדם מסוים, אך בפועל מסתבר שהרושם הראשוני היה מוטעה.
חשוב לשים לב כי לכל איש ואישה ישנה מנגינה אישית, ניגון ותדר.

כדי להתחבר וליהנות מניגון משותף בין א-נשים יש צורך ב- "השוואת תדרים".
כלומר, ליצור אפשרות לחבר בין שני הניגונים:
להקשיב לניגון של הלב שפגשנו, תוך כדי שמירה על הניגון הפרטי שלנו.
לתת לניגונים להתחבר בהרמוניה כמו גלי רדיו, כדי שהמוסיקה תהיה נעימה לאוזן.
כאשר ישנה נוכחות של  א ה ב ה   ש מ ח ה   א מ ו נ ה, החיבור הזה מהיר כמו קסם.

מתי אין יכולת ליצור "השוואת תדרים" וניגון משותף?

הניגון צורם ולא ניתן לחיבור באחת משתי האפשרויות הבאות:

האפשרות הראשונה

כאשר החלק הפנימי שלנו אינו פנוי באמת ליצירת תקשורת, בנקודת הזמן המסוימת והמרחב.
במצב כזה גם אם נהיה הכי כנים, מנומסים, דוברי אמת ושלמים עם עצמנו, אין דרך להתחבר.
מצב כזה מצריך בדיקה לעומק כדי לזהות ולשחרר את הגורם הסמוי והמעכב.
כל עוד משהו מהעבר תופס את תשומת הלב, גם אם כלפי חוץ רוצים או אומרים אחרת,
זה פשוט לא יקרה.

האפשרות השנייה

כאשר באים למפגש בלב פתוח, עם המון רצון טוב, נטולי דעות קדומות,
מניחים בצד את כל הניסיון, הידע, היכולות והכלים המקצועיים,
ורק מקשיבים ללב ומתחברים אינטואיטיבית, ונותנים לחיישנים המזוככים והמעודנים לפעול,
ממש כמו כשמכוונים מיתרים בכלי נגינה.

על פניו נדמה שהכל בסדר…
ואז מרגישים מהצד השני סוג של עליונות, ביטחון עצמי מופרז ומוחצן,
ניסיון להשתלט או להוביל את הסיטואציה לכיוון מאוד מסוים,
משהו מניפולטיבי או שימוש באמירות "חכמות" כביכול,
שאין להן כיסוי, כמו כל דבר שאין הלימה בין המסר להתנהגות.

כאשר התחושה היא שהאדם שפגשנו אומר דברים שאולי יש בהם טעם,
אך הוא עצמו רואה עצמו מורם מעם, וממש לא מיישם את הדברים בעצמו.
בדיוק הפער בין השתקפות של אריה שמתבונן במראה ורואה חתול,
לעומת השתקפות של חתול שמתבונן במראה ורואה אריה…

במצב כזה חשוב לזכור שלפעמים באנו עם המון רצון טוב ופתיחות,
וקיבלנו שיעור של לדייק את עצמנו.
כוונתי, שבמקום להרגיש שהמפגש הזה השאיר קווץ' בבטן ותחושת פספוס,
לראות איך למעשה קיבלנו מתנה, שעוזרת לנו להיות נאמנים לקול הפנימי ולרצון הנשמה.
היכולת לזהות את הקולות הצורמים ולהבין שהתדר שלנו שונה,
לדעת מה אנחנו מחפשים, מה מתאים לנו ומה לא, זו מקפצה נפלאה להמשך.

אז כמו תמיד הכל מתחיל בגישה שלנו.
גם אם עברנו חוויה של מוסיקה צורמת, אך היא גרמה לנו לדייק מה נכון לנו,
סימן שלמדנו את השיעור ולא נצטרך שידור חוזר.

♥

"דיוק מביא שמחה" אומרת משנתה של ימימה,
ואני מאחלת לך מכל הלב המון דיוק ושמחה במציאת הזוגיות,
ובכל מערכות היחסים שלך: עם עצמך, עם היקום ועם הסביבה.

המשך חג שמח והמון א ה ב ה,
הילה