רבים מאתנו חשים בימים אלה בשינוי עמוק בתוכם.
שינוי שמתבטא בצורת החשיבה, בהבנות עמוקות, בצורת ראיית הדברים.
כל מה שהיה מובן מאליו, מוכר, ידוע…כבר אינו וודאי בהכרח.
הדבר בא לידי ביטוי בהמון רבדים.
אם פעם היה הבדל מהותי וברור בין שחור ללבן, בין ימין לשמאל,
בין דת למדינה, בין מותר ואסור, בין עבר להווה ולעתיד,
כיום נדמה שהכל התערבב, הכל השתנה.
החוקים הישנים כבר אינם קיימים, הכל כמו התערבל,
כמו מגדל קלפים שרוח חזקה טלטלה אותו…
מה שמכריח אותנו להתכנס פנימה ולהתבונן.
לחשב מסלול מחדש כקולקטיב וכיחידים.

אלה בדיוק הכוונות מאחורי מה שמתרחש בחיינו כעת.
זו בדיוק המהות התודעתית עליה אנו נבחנים בעת הזאת.
זה בדיוק הטיימינג המובהק, של ימי 'בין המייצרים'.
היום, ערב ט' באב, מועד המציין את חורבן בית המקדש.
רבים אינם מזוהים עם מנהגים דתיים ומנהגי אבלות.
רבים אינם מודעים ללוח השנה העברי.
אך מה שחשוב הוא להתחבר לתקופה,
ברמה הרגשית, ברמה האנרגטית וברמת התחושות.
להתחבר למהות של 'הבית' שעליו אנו למעשה מגנים גם כיום.
על תחושת הביטחון הבסיסית המתערערת השכם והערב.

לנקודה הזאת בכוונתי להסב את תשומת הלב.
למקום של הערך העליון של מה מסמל 'הבית' בתוכנו.
מה אנו מוכנים לעשות כדי לטפח את הבית ואת תחושת הביטחון.
מה אנו מוכנים לעשות אחרת כדי שבבית שלנו יהיה נעים לחיות.
על אילו אמונות, מחשבות ורגשות אנו משתיתים את היסודות של הבית שלנו.
מי הדיירים בבית הפנימי שלנו.
האם אנו מרגישים ראויים לחיות בשלום ובביטחון על האדמה שלנו?
האם אנו מכבדים את עצמנו ואת הסביבה?
האם אנו מוכנים להכיל גם את מי שאינו חושב כמונו? שאינו מסכים אתנו?
האם אנו מתנהלים מתוך פחד, חרדה והישרדות, או מתוך אהבה טהורה?
לאיזה חלק אנחנו נותנים כוח ומשקל?
לאיזו מהות אנחנו מאפשרים לגדול כי בה אנו מתעסקים…

כידוע חורבן הבית אירע בשל שנאת חינם.
אין צורך להיות מאמינים, דתיים או מקיימי מצוות.
אין צורך להתחבר לתפילות או ל'קינות' בשפה תנכית של פעם.
יש רק צורך להרים ראש למעלה,
לשאת תפילה אנושית אישית פנימית.
להסכים לחולל את השינוי המיוחל מבפנים.
להסכים לשנות את נקודת המבט וההשקפה.
להסכים לצאת מהמקום של ה'אני' (מבין/ה יודע/ת בטוח/ה צודק/ת).
להבין שמשהו בהתנהלות הפנימית משתקף במציאות החיצונית.
להפסיק להפנות אצבע מאשימה כלפי חוץ.
לקחת אחריות ובאומץ רב לסובב את הזרקור של ההאשמה והשיפוטיות,
להאיר ולעורר את הדברים בתוכנו.
להסכים לאפשר לעצמנו להתבונן אחרת.
לבדוק היכן אנו טועים, היכן איננו מכבדים את הזולת,
היכן אנו עסוקים בעצמנו ובהצדקה עצמית,
ועל הדרך מפספסים את האפשרות לתקשורת מקרבת.
לאפשר לנו להתאחד כקולקטיב מנצח המניב שפע לכולנו.

כמו בכל שינוי, מגיע הרגע שבו אין כבר מה להפסיד!!!
כשהמציאות כל כך לא נעימה, שכבר לא אכפת לנו לשחרר אותה.
כשמשהו במבנה הקיים נסדק, ומאפשר לאור חדש להאיר עליו.
במקום הזה נפתחת אפשרות לשחרר את הכבלים הישנים,
להתבונן מחדש ולבדוק האם ההתנהלות שלנו משרתת את המטרות שלנו,
או שמא במו ידינו אנו מייצרים עוד מאותו דבר, ולמעשה מגדילים את הכאוס.
הבורא מתגלה דרך נבראיו. זו דרכו לעורר אותנו ולהניע אותנו לפעולה.
זו דרך הבריאה לאותת לנו כדי להביא אותנו לגדילה ולהתפתחות.

ברגע שלפני הזריחה ישנה חשיכה, עלטה.
אך יודעי דבר יודעים בוודאות כי לאחריה עולה השמש וזורחת.
זה התפקיד של הימים הללו של בין המייצרים.
זו הזדמנות עבורנו ליצור קפיצה מהירה בתודעה,
קפיצה שתוביל אותנו לראות ב'אחר' עולם ומלואו.
תפיסת עולם שתניב התחדשות והתחלה חדשה מיטיבה.
אין כאן ענישה קולקטיבית, אלא סימנים כדי לעורר אותנו.
להבין שלפעמים אנו רצים בכל הכוח, אך למעשה נמצאים ב'לופ'.
כמו מי שנוסע בכיכר…מתקדם בסיבובים סביב עצמו אך לא מגיע לשום מקום.

<3

הדברים שכתבתי מתייחסים ראשית לכל אלינו כפרטיים,
לתקשורת שלנו ביננו לבין עצמנו, בזוגיות, במשפחה ובסביבה הקרובה.
לאחרונה מצאתי עצמי חשופה להמון רעלים במרחב הווירטואלי,
שגרמו לי למחוק חברויות ולשחרר עוקבים ומעקבים.
עלינו להבין שלמילים ולהתנהגות שלנו יש השפעה עצומה על מה שקורה לנו.
עלינו לקחת אחריות לכך, וכשנהיה בשלום בתוכנו,
תהיה לנו האפשרות ליישם את הכללים הללו גם על התקשורת עם העמים.

<3

ימים שמחים של שקט יצירה והגשמה לכלל ולפרט.

בהמון א ה ב ה,
הילה