כמה פעמים אנחנו מחפשים פתרון או תשובה למשהו שמציק.
מבקשים לדעת מה השלב הבא במסע, בהתפתחות האישית.
נמצאים בפרשת דרכים כלשהי,
זקוקים לתמרורי הכוונה, חיצים, מפת דרכים או מצפן.

כמה פעמים אנחנו מחפשים מחוצה לנו, רחוק.
בטוחים ששם בחוץ נמצא המזור לפחד או לכאב.
מרגישים רצון או צורך שמישהו יגיד לנו,
יגלה לנו, יראה לנו את הדרך,
צריכים אישור חיצוני שיאשר לנו על מנת שנרגיש מאושרים.

לפעמים כל מה שנדרש הוא להתבונן פנימה ללא חשש.
להסכים לראות, לחבק ולאהוב את כל החלקים שבנו.
גם את אלה מהעבר, גם את המכלול המורכב של מי שאנחנו בהווה.
להיות מספיק אמיצים, רכים ועוצמתיים גם יחד,
כדי להרשות לעצמנו להיות במלוא הדרינו.
להיזכר מי אנחנו באמת.

ישנם רגעים שאנחנו כל כך בטוחים ובהירים לעצמנו,
או להבדיל ממש מעולים בלראות בבהירות עבור האחרים,
אך בתוכנו ישנה 'נקודה עיוורת', המבקשת להתגלות.
מקום בו יכולת הראיה מטשטשת…
נקודה שהסרת המסכים ממנה מאפשרת שינוי גישה,
והסתכלות אחרת על כל התמונה.
כשמצליחים להוריד את אותו מסך,
פתאום הכל ברור יותר וקל יותר להתמודד.

כולנו שחקנים על הבמה בכדור ארץ.
כולנו מנהיגים ומונהגים, מורים ותלמידים.
כולנו יודעים וזקוקים לתזכורת.
בכולנו יחד קיים מארג שלם ועדין של שילובים ואיכויות.

כשמסכימים להתבונן פנימה עמוק באמת,
יש מקום פנימי שמבקש להתגלות ולהאיר, ממקום של שקט וענווה.
ממקום של וודאות ידיעה והכלה של כל היש.
המקום הפנימי שאם נצליח להאיר אותו  ולהקרין ממנו החוצה,
כל החיים שלנו יקבלו תפנית חיובית ומהירה.
מקום של החיבור לנשמה והלב,
מקום של שמחה ויצירה, הבית הפנימי.

♥

אם יש לך סימני שאלה או צורך בעזרה לגלות את 'הנקודה העיוורת' שלך,
מזמינה אותך לשאול ולקבל תשובה אישית חינם לאמייל שלך:
http://www.hilaor.co.il/ask/

בהמון אהבה,
הילה